אני שומעת מהורים רבים את ההתלבטויות שלהם, ביחס לשעות המסך שילדיהם צורכים.

הקושי הזה היה קיים גם לפני משבר הקורונה, אולם בשנתיים האחרונות הוא החריף.

הטלפון החכם הפך להיות איבר נוסף מהגוף של כולנו.

ג. וב. הגיעו אלי כאשר הם היו אובדי עצות לגבי זמן השימוש של הבן שלהם בן ה-15 בטלפון ובעיקר במחשב.

הוא ממעט לצאת מהחדר, לא רוצה לבלות עם המשפחה ואפילו פוגש פחות חברים.

הסיבות להתמכרות הן רבות ומגוונות:

• זמינות- אנחנו מוקפים בהם
• השימוש במסך מתגמל באופן מיידי 
• החשש להפסיד התרחשות, לא להיות בעניינים FOMO) )
• קושי ביצירת קשרים חברתיים
• בריחה מרגשות כמו שעמום, חרדה או דכדוך

מתי אנחנו צריכים לדאוג? מתי זו התמכרות?

1. כאשר יש רצון כל הזמן להיות מול המסך, אני כל הזמן חושבת על זה וממש משתוקקת לחזור ולהיות בטלפון, במחשב, במשחק וכו'
2. אם לפני חודש "הסתפקתי" ב 5 שעות ביום, ועכשיו אני כבר צריכה 8 שעות.
3. אם מבקשים או מורים לי להפסיק את הפעילות מול המסך ואני נתקפת בזעם ותסכול משמעותיים.

מה ניתן לעשות?

לשמחתנו, רוב הילדים שלנו לא עונים להגדרה של "מכורים" (ואם כן, עלינו להפנותם מיידית לטיפול)

• קבעו בתאום עם הילדים זמנים ראליים, שמקובלים גם עליהם וגם עליכם.
• הציעו להם אלטרנטיבות- היו אתם היוזמים לפעולות שאינן כוללות מסכים.
• היו אתם המודל- סיימו את העבודה על המחשב בשעה סבירה. קבעו זמן משפחה בכל יום, זמן נטול מסכים. ארוחת ערב משותפת היא עיתוי מעולה לזה!

מודעות שלכם, שיח בגובה העיניים ודוגמה אישית.

זו הדרך לגייס אותם לשתף אתנו פעולה.